ل קרקעות חימר הם נוטים להיות גחמניים יותר מאשר חוליים, אם כי יש להם את היתרון הגדול שיש להם פוריות רבה יותר. כשמם, הם מאופיינים בתכולת החימר הגבוהה שלהם. חלקיקי חרס הם עדינים ביותר, כך שהם יכולים להיות מותקפים על ידי מיקרואורגניזמים בקרקע, וכך משחררים את החומרים המזינים שהם מכילים ביתר קלות.
זו הסיבה הראשונה לכך שאדמת חרס פורייה יותר, אולם לגודל הקטן הזה של חלקיקיה יש גם חסרון: הם פחות נקבוביים, פחות חדירים ואיטיים להתחמם. מכיוון שהם גם מתנקזים לאט יותר, הם נוטים פחות לבצורת.
כדי שאדמה מסוג זה תהיה פרודוקטיבית עלינו לעבוד עליה ולבנות אותה. המבנה האידיאלי הוא הגושני ומתקבל על ידי תוספות תקופתיות של קומפוסט, המספק סידן לשמירה על pH סביב 7. לבסוף, עבודת האדמה היא משימה חיונית להשגת המבנה הגושי שאנו רוצים.
כשנגיע לשלב זה עלינו לדעת שאסור לעבוד באדמת חרסית בעונה רטובה, מכיוון שבדרך זו ניצור גושים עבים מדי שלימים יתקשו עם השמש. עדיף לעשות זאת בעונה היבשה, כדי שנוכל לשלוט בזה טוב יותר.
לאחר שכל התהליך הזה יסתיים, נכין את אדמתנו לעיבוד. באדמה מסוג זה מתקבלות תוצאות טובות מאוד עם עגבניות, כרוב, פלפלים וכרישה, אם כי ניתן לגדל בה כל מין בהצלחה.